אני כועסת
אפילו זועמת
על המציאות שנוצרה
על המציאות שאנחנו חיים בה כרגע
על המציאות שהילדים שלנו גדלים לתוכה
על מי שהפכנו להיות בתוך המציאות הזאת
על כך שילדנו חווים אותנו בנקודות החולשה הגדולות שלנו
אני כועסת
כועסת על הרגעים האלה, שאנחנו נשברים, ורוצים להימנע מהם
על הדו שיח הפנימי בנינו לבין עצמנו
על כמה מותר לנו להיות בחולשה?
כמה מותר לנו להישבר?
כמה מותר לנו לאפשר לעצמנו להיות נוכחים בכאב?
אני כועסת
כועסת על המציאות
כועסת על עצמי בתוך המציאות
ואני מאפשרת לעצמי גם לכעוס
כי זה עוד רגש שצריך לאפשר לו להיות נוכח
זה עוד נדבך בי שאני רוצה לתת לו מקום ולא להתכחש לו,
כי אני יודעת כמה התנגדות לרגש רק עושה אפקט הפוך
אז אני כועסת ואני מאפשרת לעצמי לכעוס
ואני מאפשרת לכל רגש שצף בי – להיות נוכח.
אני מכירה את עצמי מחדש בימים אלו,
על כל קשת רגשותיי
ואני מאפשרת להם להיות
ומייצרת נוכחות חדשה שלי,
בביטוי שלי בעולם ובמציאות החדשה שנוצרה.
אני מזמינה אתכם לאפשר לעצמכם להרגיש את כל מה שלא איפשרתם לעצמכם להרגיש עד עכשיו.
זה הזמן.
