רוצים לצאת מהבית לבילוי כלשהו וזה כמעט אף פעם לא יכול לעבור חלק.
או שהוא לא שומע, או יותר נכון בוחר לא להקשיב.
ולרוב כל יציאה מהבית מלווה בהרמת קול
("מכבסת מילים" ל-צעקות) ועצבים?
עד שמגיעים ליציאה מהבית- כל הכוחות והאנרגיות כבר נגמרים.
ואז יש את התסכול והשיח הפנימי המוכר…?♀️?♂️
?"אנחנו הרי עושים את כל זה כדי לעשות להם כייף!"
?"למה אי אפשר פעם אחת לצאת בלי לריב⁉️"
?בשביל מה כל המאמץ אם צריך להיאבק כדי לצאת מהבית…⁉️"
?"אני מקווה שזה יהיה שווה בסוף…"
אחרי שנרגעים (לילדים לוקח רבע דקה, לנו רבע יום לרוב, במקרה הטוב), יש את הרגע שמנסים להבין "מה הולך פה? ומה אפשר לעשות כדי שזה יפסיק?"
השלב הראשון הוא אכן התבוננות, תהייה וניסיון להבין "מה נסגר⁉️"
אחד הכלים שאני משתמשת בהם בקליניקה (וכמובן משתמשת גם על עצמי) – בוחן את הקשר בין סיפור הלידה לבין ההתנהלות מול האתגרים שבשגרה.
ואכן היום, שוב ההשוואה עלתה לראשי כאשר ניסינו לצאת במשך שעה מורטת עצבים לבילוי משפחתי.
יש קשר מדהים בין היציאה של איתי מהרחם ליציאה מהבית ובכלל לגבי שינוי ממקום אחד לאחר…
גם בלידה שלו- זירזו אותו. הוא התעכב. התערבו לנו בזמנים הטבעיים שלנו. היציאה שלו הייתה מפחידה. איבדתי את ההכרה פעמיים, הוא היה במצוקה, זה היה ארוך (מאוד!!! 36 שעות!!!), מתמשך, מייגע, כואב, מפחיד ומלווה בצעקות….
מזכיר "במקצת" את הקושי שלנו ביציאה מהבית לכל מקום אחר.
הבית, כמו הרחם, המקום הבטוח, בו בילה כעשרה חודשים כמעט- ההרגשה שבפנים, הטעם, הקול, האנרגיה- הכל מוכר.
ומתוך המקום הזה, הקושי לצאת מחוץ לרחם- ללא נודע.
והלא נודע הזה מלווה בפחד. בצעקות. במצוקה, בקושי והרבה פעמים בהתערבות – כדי לזרז אותו לצאת ולא תמיד בזמן הטבעי שלו.
יציאה מהבית, שינויים, חילופי עונות, התמודדות מול הלא נודע/הלא מוכר, תגובתיות לזירוז, התעכבות יתר, דחיינות, שליטה, ועוד…באים לידי ביטוי והקבלה למסע הלידה שלו.
ההבנה הזאת עוזרת לנו מעט לקבל את הקושי של הילד שלנו.
יש בידיעה אלמנט מרגיע שבעצם אומר שעוד לפני הקושי שלי- הילד שלי בעצמו פועל ממקום לא מודע, שמופעל גם מחוויית הלידה שלו.
אחרי שכל זה קורה וסוף סוף אנחנו ההורים גם נרגענו קצת, אפשר לדבר עם הילד.
לשקף לו את הקושי שלו במילים שיוכל להבין ולעזור לו להיות מודע לזה שאנחנו הבחנו בזה ולהתמודד יחד איתו עם הקושי שלו עם עצמו לחוות שינויים ויחד למצוא את הדרך להקל עליו ועלינו.
✅הכנה מקדימה לקראת היציאה מהבית
✅ידיעה מה הולך לקרות (לו"ז)
✅משתפים אותו בציפייה שלנו ממנו ולאופן שהדברים הולכים להתנהל
✅לשאול אותו מה הוא חושב שיעזור לו להצליח במשימה?
✅לומר לו שאנחנו סומכים עליו שהוא מסוגל להתמודד
✅ליידע אותו שאנחנו לצידו אם יהיה לו קשה בדרך
✅לקבל ממנו הבטחה בקול רם- על המאמץ המשותף שלנו להצלחת המשימה – לצאת מהבית (במקרה הזה)
אם גם את חווה אתגרים עם הילד/ה שלך ומסקרן אותך לבחון את סיפור הלידה שלך (גם שלך וגם של ילדך) אל מול האתגרים שבשגרה ולייצר דרכי פעולה מועילות – אני כאן בשבילך?
