כמה קשה לנו לעיתים לצפות בילדנו מהצד מבלי להתערב להם במה שהם עושים, במיוחד כשהם עושים טעויות…
כמה קשה לנו לעמוד מנגד ולא לומר להם מה לעשות,
ובמקום זאת לאפשר להם לפעול לפי צו ליבם או תחושותיהם על אף שאנו מרגישות (ומרגישים) שזה לא הדרך הנכונה…
כן, עד כמה לפעמים אנו נוטים להתערב להם.
עד כמה קשה לנו לתת בהם אמון ולסמוך על בחירתם ודרכם לפעמים,
כי הרי אנחנו הם אלו עם הידע והניסיון והם, ובכן – לא.
והרי כבר נאמר כי "אין חכם כבעל ניסיון".
מהי ההתנהלות הנכונה?
כפי שמרים השגיחה על משה מבעד לקני הסוף וצפתה בו כדי לגונן עליו ולהתערב אם תישקף לו סכנה ממשית ומיידית, כך עלינו לעיתים לאפשר לילדנו פשוט לזרום בתוך יאור פרטי שלהם.
מרים עקבה אחרי התיבה בעודה מנסה להסתתר, כשם שאנו לעיתים מוצאים את עצמנו מגששים בשקט כדי שלא ישימו לב שאנחנו שם, מתערבים בהסתר (ולפעמים גם מפריעים להם, שלא בכוונה כמובן).
כשמשה הגיע לידי בת פרעה, מרים פועלת על פי האינטואיציות שלה כדי לנסות ולהעריך מה הולך לקרות עכשיו, כשם שאנו מנסות להבין סיטואציה ודינאמיקה ולשקול אם עלינו לפעול ולהתערב או לתת לדברים לזרום בטבעיות.
מרים בוחרת להיחשף מול בת פרעה ולוודא שמשה באמת בסדר ואף לדאוג לו להזנה באמצעות אישה עבריה מניקה.
אפשר ורצוי לעקוב, מבלי שילדנו ישימו לב, מבעד לקני הסוף שלנו.
אפשר ורצוי לוודא שהם מגיעים לחוף מבטחים, כמו בסיפור המקראי, לבת פרעה.
כמובן שאני מסייגת מצבים בהם אנו מזהים סכנה ממשית לילד – שמחייבת אותנו לפעול מיידית.
אך במקרים אחרים, כשילדינו מביאים אלינו נקודת מבט אחרת, פתרון שלא חשבנו עליו, דרך שלא הכרנו –
אפשרו להם רגע להיות, לחוות, להתנסות, לטעות וללמוד, מבלי לתקן אותם כל הזמן
אפשרו להם להרגיש, לחשוב באופן עצמאי ולקבל את תמיכתכם, גם אם אתם חושבים אחרת
אם נמצא בתוכנו רק חלק קטן ממרים – נלמד להיות בנוכחות, במעורבות, בהשגחה, בצפייה בתדרוך ופעולה בעת הצורך.
כך אומר בתמצית הסיפור המקראי:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ… וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד.
מאחורי מילים פשוטות ושקולות אלו – מסתתר עולם ומלואו, של ההקשבה והחוכמה מתי להדריך, מתי לשחרר ומתי להתערב ומתי רק להיות שם, להשקיף מן הצד בנוכחות שקטה ושומרת.
