מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה שעולה על רוחם, בין שתרצו להתייעץ על מצב קיים או שאתם מתעניינים בהזמנת סדנא לארגון שלכם.
ברוב המקרים, הדבר הראשון שנניח, שכנראה קרה משהו בגן, הרי משם הוא הגיע עכשיו. ואז, אנחנו שולחים הודעה לגננת והיא דווקא מתארת מצב הפוך לגמרי. שהיה לו יום נהדר, הוא שיחק עם חברים, אכל יפה והיה במצב רוח טוב ואפילו נקבל תמונה שלו מחויך, מכין יצירה ומשתתף בפעילות. גם כשננסה לברר איתו מה קרה ואם היה משהו מיוחד שהרגיז אותו במהלך היום, הוא אומר שהיה לו כייף. אנחנו נשארים מבולבלים ומתוסכלים ולא מבינים איך יכול להיות שיש כזה פער? איך יכול להיות שהילד מגיע הבייתה מהגן, מיום שהיה לו בו טוב ופתאום ההתנהגות שלו משתנה בקיצוניות כזאת?
ילדים יודעים לזהות את האווירה והחוקים ולהתאים את עצמם. אפשר לראות את ההבדלים כאשר הילדים נמצאים עם ההורה השני, או עם סבא וסבתא, איך הם מתנהגים במפגש משפחתי או אצל חבר, נוכל לשים לב שההתנהגות שלהם משתנה בהתאם למקום ולאנשים. אגב, כמו כולנו. גם אנחנו מתנהגים אחרת באירועים משפחתיים, מול לקוחות או מול החברים הקרובים שלנו. אנחנו מוציאים מעצמנו חלקים אחרים לידי ביטוי ולומדים להתאים את עצמנו למצב. כך גם ילדים: הם יודעים לזהות ולעשות התאמות חברתיות, זה חלק מההתפתחות החברתית שלהם, זה גם מראה על היכולת שלהם להבין מצבים ועל האינטליגנציה הרגשית שלהם.
בנוסף, במסגרת חינוכית יש חוקים וגבולות שתקפים לה, וכן משמעות נוספת של להיות חלק מקבוצה חברתית והכמיהה הטבעית להרגיש שייכות. שייכות בפועל היא להתנהג כמו שמקובל, ולא תמיד מה שמקובל מאפשר ביטוי מלא למי שאני בזמן ובמקום מסוימים. ולכן, במסגרות חינוכיות ילדים נוטים להיות יותר מוחזקים ולעצור את עצמם, על מנת להיות חלק מקבוצת השווים, כדי להרגיש שייכים, "להיות כמו כולם" ולהתאים את עצמם לחוקי הקבוצה.
כאשר הם מגיעים הבייתה, הם מרשים לעצמם לפרוק את כל מה שהחזיקו בתוכם במהלך היום, וגם לבטא עוד חלק בעצמם שאולי לא הרגישו שמותר או אפשר לבטא באופן מלא, מתוך אותו רצון להרגיש שייכות.
בגן, הילד הוא חלק מקבוצה והמקום שלו בבית שונה, משום שבבית הוא הופך להיות העיקר, המרכז. נכון שלפעמים יש נוכחות של עוד אחים, אבל עדיין תשומת הלב מתחלקת בין שניים אולי שלושה או אפילו ארבעה ילדים, אבל לא בין 20 או 30 ילדים. לכן בבית זה הזמן שלו להוציא ולפרוק את האנרגיות ואת כל מה שאגר והחזיק במהלך היום, כמו גם הצורך שלו לקבל תשומת לב בלעדית, מה שבתוך מסגרת חברתית- הוא לא יכול לקבל באותה המידה.
לסיכום, מעברים ושינויים הם נושאים שמהווים עבור רבים קושי מסוים, גם למבוגרים. המעבר מצריך מאיתנו לעבור ממצב אחד לאחר ובדרך לעשות התאמות. מעבר הוא כמו לחוות סוג של פרידה והיקשרות מחדש. לכן, חשוב שכל אחד יכיר את עצמו ואת הילד שלו וכיצד המעבר משפיע עליו ובאיזו רמה ובהתאם לכך גם יעשה את ההכנה מראש (הטרמה), יעלה את הקושי מול הילד (בשיח מותאם גיל) ומשם יפעל בשיתוף הילד כדי לתת מענה לאותו הצורך, מתוך מודעות, הכלה והקשבה.
לאפשר להורים לחוות את ההורות שלהם כמסע משותף – שלהם ושל ילדיהם.
לראות בקשיי ההורות הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות אישית.
לפתח מודעות הורית, שתאפשר לנהל את האתגרים שבשגרה.
לרכוש כלים שמאפשרים , דרך עיניי ילדינו.
מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה שעולה על רוחם, בין שתרצו להתייעץ על מצב קיים או שאתם מתעניינים בהזמנת סדנא לארגון שלכם.